top of page
ילדה שלנו במגדל השן נעולה
אין נכנס ואין יוצא
מדלת חדרה ואל ליבה
והמגדל סוגר עליה בשתיקה
ילדה שלנו חכמה כל כך בודדה
במגדל השן היא נעולה
וסוהרת רעה בלי טיפת חמלה
נועלת את דלתה
וכמה אהבה, אוי כמה אהבה
מחוץ לדלת מחכה
כמה אהבה, אוי כמה אהבה
מחוץ לדלת מחכה
ילדה שלנו נערה כל כך טובה
ובכלל לא משנה לה
אם כותנה, סאטן או מלמלה
זה לא בשבילה
ילדה שלנו וכל כך היא עצובה
לא מוצאת שמחה בתוך עצמה
לא טעם ולא סיבה למסיבה
ואיך להיות סתם רגילה
והמגדל גופו גופה
והסוהרת היא עצמה
וכמה אהבה, אוי כמה אהבה
מחוץ לדלת מחכה
ואל קירות המגדל לחוצה
נדבקת בתקווה
וכמה אהבה, אוי כמה אהבה
מחוץ לדלת מחכה
ואל קירות המגדל לחוצה
נדבקת בתקווה
כמה אהבה
אומרים שרוב האנשים שצלחו את גיל ההתבגרות לא ממש היו רוצים לחזור לשם. אנחנו מחפשים את עצמנו, לפעמים מאבדים את עצמנו. מחפשים שייכות...
השיר מתאר את תחושת ההורים והסביבה הקרובה, אשר רואים את המאבק של ילדתם/ילדם האהוב/ה, אך מתקשים לעזור לה/לו לצאת מהמשבר.
(התגובות מופיעות רק פה באתר)
bottom of page